אני אישה מחוברת. לאדמה. לרחם. ללב.
חיבור לאדמה, לרחם וללב הוא חיבור לשלושת מרכזי העוצמה הנשיים.
האדמה היא הבית, היציבות, הבסיס. הרחם היא מקור החיים, היצירה והאינטואיציה. הלב הוא המרחב האוהב, הרגשי, הנותן והמקבל. כשאישה מחוברת לשלושתם – היא נוכחת, מקרינה ביטחון, שקט פנימי וחן.
האנרגיה הנקבית נבנית דרך שורשים עמוקים (אדמה), הקשבה פנימית (רחם), ופתיחה רגשית (לב).
זהו תהליך של נוכחות, לא של מאמץ. ככל שאת שוקעת פנימה – כך האנרגיה שלך מתרככת, מתעצמת ונעשית מגנטית.
גילוי נאות – אני ארבע שנים עוסקת בזה וחופרת על כך כמעט בכל מקום אפשרי. מזמינה נשים ללמוד חיבור מהו, על ידי טקסיות. כשאישה עושה טקסים היא מתחברת לעצמה, היא מחברת את כל סובביה, בני הבית, היא משפיעה, היא כוהנת!
ממש כמו בתקופת המטריארכיה, שלטון האם, כ 3000 לפני הספירה, שחיו בחיבור מלא לגופן, לאדמה ולמחזוריות הטבעית שלהן, נשים שידעו סודות עתיקים של ריפוי, העצמה והתחברות לכוח הנשי דרך טקסים וריטואלים מקודשים. תקופה בה הנשיות נחשבה למקודשת, האמינו שנשים הן אלה אשר בוראות את העולם,
הנשים הן אלה שהיו אחראיות על הטקסים היומיומיים, שמירה על המסורת והעברת המסורת הלאה.
מדי יום נשים היו אחראיות על התפילות בוקר, על הפולחן היום יומי שכלל הקטרת קטורת.
נשים היו אחראיות על הטקסים – טקסי הגנה, לידה, פוריות, נישואין, עונות השנה, חגים ועוד….
לכל אישה הייתה פינה בבית, בה היא הייתה מקיימת את הטקסים שלה היום יומיים שלה.
לכל מה שציינתי יש הוכחות ארכיאולוגיות. נשים זכו לכבוד, אהדה והערצה.
תקופה בה נשים היו מחוברות אנרגטית וקיומית לאדמה, לאנרגיות, לעצמן.
בחזוני אנו הנשים המודרניות בתקופה העכשווית חוזרות למסורות העתיקות של פעם בשילוב העולם המודרני הנוכחי.
תרגיל – זה לא ממש תרגיל, אלא עצה עבורך, להתחיל לשלב בחיי היום יום שלך טקסיות, החל מהדלקת נר בבית (נר הוא הגנה) ועד להקטרה, תפילות, ברכות. את יכולה גם ללכת יחפה על האדמה ולדבר לבריאה/בורא.
נשימת רחם – חיבור לאינטואציה נשית. שבי נינוחה, הניחי ידיים על הבטן התחתונה, נשמי עמוק לתוך הרחם. בדמיון – שלחי נשימה אליה. שאלי: מה את מרגישה? מה את צריכה?
הרחם תמיד עונה כשיש הקשבה רכה.