רשמתי כותרת מפוצצת ועכשיו אפרט.
הגבר הזה, שהקדשתי לו שנתיים בתוך הלב המתוק שלי, הוא גבר מותק, הוא גבר טוב לב, אך לנשים הגבר הזה הוא מכה.
גבר נמנע, גבר שחושש מאינטימיות, גבר שלא מסוגל להתמסר לאישה אחת עד הסוף.
הוא גבר אוהב ומעניק כאשר הוא נוכח, גבר שיכול לעשות המון בשבילי , לעזור, לפנק ועוד.
הנוכחות שלו היא מסוג פרורי הלחם, אין לדעת מתי נתראה, מתי נשכב, באיזה מצב הוא יהיה, כמה אהבה הוא ירעיף או יראה לי.
שלא תטעו, לא הייתי איתו שנתיים ככה, אבל רגשית הייתי אול אין, גם כאשר התנתקתי ממנו, ללב שלי היה קשה לשחרר, היה פער עצום בין הראש ההגיוני לרגש הנאיבי.
לימים אותו גבר נכנס לזוגיות, הזוגיות הכי ארוכה שיצא לו להיות, אני קיבלתי מתנה עצומה והיא – לראות אותו בזוגיות.
כל מה שאני סירבתי לקבל, זוגתו ככל הנראה נאלצת לקבל ולאכול.
כל מה שפגע בי במהלך הניסיון לקשר איתו ולא הייתי מסוגלת לקבל ולשאת ממשיך גם כאשר הוא בקשר עם הנוכחית וליבי ממש יוצא אליה (טוב לא באמת).
הגבר שאיתו אני שואפת להיות במערכת יחסים הוא גבר מתמסר, נאמן, טוטלי – אקיצר כל מה שהוא לא.
ועכשיו הכל מתחבר ומתבהר לי, הכמעט שנתיים האלה של בכי, ייסורים ויגון בעקבות אהבתי אליו שלא זכתה להתממש, כל השיחות שלי עם אלוהים ושאלות מסוג של – אלוהים למה? אלוהים עד שנפתח לי הלב למה ככה?
כל אותן המחשבות, לעולם לא אכיר גבר כמוהו, הוא הכי מיוחד, הכי יפה, הכי טוב והכי עוד ועוד וגם הכי לא נקשר, לא מתמסר, בוגדני.
אני מבינה כעת, כמה אני שמורה, כמה אני מוגנת, כמה לאלוהים יש תוכניות אחרות עבורי,
תבינו, לא יכולתי לראות את התמונה המלאה, רק כאשר הוא נכנס לזוגיות וההבנה והידיעה שגם אם היום הוא ייגש אלי ויתחנן להיות איתי – לעולם לא אוכל לסמוך עליו, אין סיכוי. כאשר אני רואה מה הוא מעולל לזוגתו הנוכחית ואכן היא יודעת על הכל, בדיעבד אומנם, אך לבסוף הוא בא ומתוודה בפניה על מעלליו באתרי ההיכרויות, בשיחות הסקס עם אחרות ועוד.
ככל הנראה עצם העובדה שהוא בא ומתוודה בפניה על מעשיו, כך מצפונו נותר בעיניו נקי וצחור, כן, צחור ונקי כמו החור תחת של כולנו.
חוזרת לנקודה שאני מנסה להבהיר – בגלל שאני הרגשתי אליו אהבה גדולה, לא הבנתי איך אוכל להניח לאותה אהבה לא להתקיים, לחמוק ממני, כעת אני מבינה ויודעת כמה היקום עוטף, שומר ואוהב אותי.
אם הייתי נשארת איתו, הייתי האומללה שבאומללות, מאחר ואני אישה מונוגמית, שמסוגלת להיות, להתמסר ולתת הכל רק לגבר אחד, הייתי – נשברת ומתרסקת.
כאשר הוא נכנס לזוגיות חשבתי שהעולם עושה לי דווקא, צוחק לי בפרצוף, יורק ישירות אלי, משתין עלי בקשת (הייתי חייבת את כל אלה לציין), כעסתי, נפגעתי, ועוד יותר הייתי מבולבלת וזה כמובן הודות למילות האהבה שדאג לומר לי לאורך כל השנתיים הללו, כן, גם כאשר הוא בקשר עם אותה אחת, שלא מסוגל לומר מה הם רגשותיו כלפיה, אך כלפיי מביע אהבה במילים.
והינה אני, שומעת ממנו מדי פעם, לא משתפת פעולה עם מילות האהבה והכאילו חיזור שלו, מבינה היום שמעולם הוא לא היה שלי, כפי שמעולם לא היה שלה וככל הנראה גם לא יהיה של אף אחת אחרת.
וגדלה בי האמונה והידיעה שפאקינג הכל מדויק, מחווט היטב, מתנהל באופן הכי נכון ובאופן כזה שגם אם לא מתחוור באותו רגע – ממתין לי משהו כל כך טוב, נכון ומדויק עבורי.