היי אהובה, קודם כל חשוב לי לציין, בערכה הזו, אני אפנה אלייך כמו לחברתי.
בערכה הזו אני אשתף דברים אישיים שלי, מהדרך שאני עשיתי כדי להתגבר על פרידה ולב שבור.
בואי קודם נניח דברים על השולחן, אנחנו יוצאות יחד למסע, את יוצאת למסע ואני כאן כדי לתמוך בך.
מסע לאחר פרידה הוא קשוח, זה לא יהיה קל אבל אנחנו יחד פה.
אני מבקשת ממך שתתמסרי, שתתמידי, שתקראי, שתבצעי את התרגילים ושתהיי נוכחת במסע הזה, שלא משנה כמה קשה ומאתגר הוא יהיה (והוא יהיה), את מסיימת אותו, כי כשתסיימי אותו, במידה ותתמסרי, את כבר תהיי במקום אחר ואם תרגישי שעדיין את לא לגמרי שם – תחזרי לכאן שוב ותתחילי מהתחלה.
נתחיל בכלי, כלי ראשון שלדעתי תשתמשי בו והוא יסייע לך ואני מזכירה לך – התמסרות.
הכלי נקרא "קרנבל רגשות" והוא מתוך השיטה שאני בניתי.
העקרון שלו הוא פשוט אבל הוא דורש התמסרות.
מכירה סיטואציה שאת מלאה בכאב? שהכאב כבר חותך את הגוף, הוא כבר נטמע בגוף, מרגישים אותו בבטן, בחזה ובתחושה הכללית?
כאב כזה של ייסורי נפש, הצפה רגשית – לא הצפה, מבול, סערה רגשית.
הנטיה שלנו היא לחשוש מזה ולפחד מזה, כי אנחנו רוצות להמנע מהכאב העצום הזה.
אני מבקשת ממך, לכי דוך לתוך הכאב.
בואי נעשה זאת יחד.
תסתגרי בחדר או במקום שקט שאת יכולה להתפרק ואהובה…. תתפרקי.
תבכי
תכאבי
תצעקי
תיללי
שכבי על הארץ או על המיטה בתנוחת עובר, תבכי את חייך מה שנקרא – את עכשיו בקרנבל רגשות.
כל הרגשות שמציפים אותך, עולים, יוצאים, מנגנים ועושים קרנבל.
תוודאי שאף אחד לא יפריע לך ותתמסרי לקרנבל רגשות הזה.
בקרנבל רגשות את מקבלת את כל "הסחלה" וקשת הרגשות והתחושות הכי קשות,
את הדחייה שאת חווה
את הגעגוע שאת חווה
את העובדה שהלכת קצת לאיבוד בקשר ויתכן ואיבדת את עצמך.
את העובדה שיתכן ולא הקשבת לעצמך,
את הפחד מלהיות לבד
את החרדה שיש מצב שלא תראי אותו או אותה לעולם.
שלא תרגישי, שלא יהיה לך למה לצפות, או להיפך, את תצפי ותתאכזבי.
אמרתי לך, כל הרגשות הכי קשוחים והתחושות והמחשבות הכי מפחידות – כולם וכולן מוזמנים לקרנבל רגשות.
זה הזמן שלך להיות הכי קיצונית עם זה, תבכי, תצרחי, תחזיקי את הבטן, תהיי על הרצפה, לא יודעת מה אבל לכי עם הקרנבל עד הסוף.
המטרה היא לתת לכל קשת הרגשות והתחושות, גם הקשים ביותר מקום, ביטוי, לתת להם לצאת החוצה.
הרי מה קורה, הם כמו סערה, סערה שחייבת להגיע, לבלגן את הכל, לחלוף ולעשות סדר מחדש.
זכרי – כל רגש שאינך נותנת לו את המקום והכבוד, הוא רק ילך ויגדל.
הרגשות זקוקים לביטוי, לצאת החוצה ולפנות מקום לרגשות חדשים.
תסכימי להבין בראש ובלב שכל הקלישאות הן נכונות:
מהכאב את צומחת ותצמחי.
כשהלב שלך נשבר – את נבנית מחדש ולכן השלב הראשון שלנו הוא קודם כל להכיר בכאב ובאבל, לאפשר לעצמך להרגיש בלי לשפוט.