אני מעודדת נשים תמיד למצוא את האש שלהן, את התשוקה שלהן והפלא ופלא, אני מרגישה שאבדה לי האש שבי.
כמה ימים שאני כבויה, סולדת מהמראה שלי, מרגישה ריקנות איומה, חוסר חשק תהומי ועצום, עצב ללא סיבה מוסברת או מוגדרת,
מה אני עושה?
דבר ראשון והכי חשוב – לא נלחצת.
שוהה בזה.
זה מאלץ אותי לשאול את עצמי שאלות, להיכנס יותר פנימה, לעשות בדק בית עם עצמי.
בתקופה האחרונה לקחתי על עצמי כמה דברים שבלשון המעטה…. מנוגדים לאופי שלי (אפרופו אש) ויתכן וזה מעט הרחיק אותי מעצמי ולוקח לי זמן להסתגל לדינמיקה החדשה בחיי.
זה קורה לנו הנשים לא מעט, למשל אחרי שאנחנו יולדות, כשאנחנו משלבות בחיינו דברים חדשים שקשורים להישרדות, כמו עבודה חדשה למשל, שפחות עושה לנו את זה ויש אילוצים (סתם נתתי דוגמא) ועוד סיטואציות.
אני בעצם צריכה להסתגל ולמצוא אותי בתוך הדינמיקה החדשה בחיי.
וייתכן וייקח לי זמן ויתכן ואני ארגיש עייפות גדולה ועוד ועוד, אבל אני יודעת שאהיה קשובה לעצמי.
אז גם אם את כרגע בתקופה שמרגישה שאת פחות בנוכחות שאת רגילה אליה לעצמך, ואת בעייפות יותר גדולה, ופתאום מטלות משתלטות על היום שלך, שימי לב לא לתת מעצמך מדי, שימי לב לא להתרחק מעצמך מדי, שימי לב לא להיות בנתינה לאחרים ולכולם ובטעות לשכוח את עצמך שם.
יש לנו בחיים תקופות שמאלצות אותנו להסתגל מחדש, להתרגל לדינמיקה יומית חדשה – שימי לב שלא תשכחי אותך שם, כי בואי… זה קורה לנו, ואז אנחנו מוצאות את עצמנו תשושות, עצובות ועוד…
תהיי שם איתך, אל תתני לאש שבך, לתשוקה שבך להעלם. תעניקי לך גם את מה שאת זקוקה, זמן לעצמך, חברות, פינוקים, טבע, תבקשי עזרה, אל תיקחי על עצמך לעשות הכל, אל תנסי להראות ולהיראות שאת בלתי שבירה, עשי מה שמחבר אותך לעצמך, מה שעוטף אותך, מחבק אותך, מחזק אותך, אל תלכי לך לאיבוד מעצמך.