יש לי קילומטראז זוגי ששמור בפינה מכובדת מעלה וצובר אבק, 15 שנה של זוגיות מונוגמית שידעה סערות וסופות, ימים יפים וימי גיהנום שלא אשכח כל ימי חיי, ימים של זוגיות נטולת ילדים וימים של זוגיות בקונסטלציה משפחתית לתפארת.
עממה – אני כבר אוחזת בשש שנים של סטטוס רווקה ולא יאמן איך שוכחים לי את המרתון הזוגי שלי, זהו אין לי סיי, או שאני פגומה או שהעצות שלי בנושא עולם הזוגיות כבר לא נחשבות, כי כרווקה יותר משש שנים מה כבר אני מבינה בזוגיות?
אני אישה דומיננטית, עצמאית, אימא מסורה בכל רמח אברי, מנהלת בית, מנהלת את חיי ואת חיי בנותיי ביד רמה משובחת מלאת חמלה ואהבה.
היו לי שנים של הרפתקאות ושנים של התכנסות פנימה לתוכי ולעצמי כאשר לצד ההרפתקות וההתכנסות אני דואגת לחיי בנותי ולחיי שלי, דואגת לכל מחסור, לכל רגש, דאגה בפן החומרי, רגשי, נפשי לכל חלקה טובה בחייהן ובחיי, מפרנסת יחידה שעושה הכל להעניק ולדמות חיי שפע גם אם זה כרוך בלילות חסרי שינה מהעומס והלחץ הכלכלי.
כאשר אנשים מביעים פליאה ופוקחים את עינהם ושואלים – איך 6 שנים את לא בזוגיות? ישר מניחים שמשהו לא בסדר בי, או שהרחמים באים ותופסים מקום, אז לא, לא נשמות, אני מעולה, האמת אם תשאלו אותי אלה 6 השנים המאושרות בחיי למרות כל ההתמודדויות שנכפו עליי בדרך, למרות כל ההרפתקאות שהעשירו את חיי והביאו עמן שיעורים שכבר מגיע לי תואר פרופסורית.
6 שנים שאני בשליטה מלאה על חיי, 6 שנים שאני מנהלת ומנצחת על התזמורת של חיי, מחליטה מי יקח חלק בריאליטי הזה ומי נדון להדחה.
6 שנים של חופש ועצמאות – כן כן בצל החיים עצמם, ילדים, עבודה וכו….
6 שנים של חוסר פשרה, של הערכה והבנה טוטלית של מי אני ומה מגיע לי ותכלס הכי פשוט בלי התייפיפות אם אתמקד בזוגיות – 6 שנים שלא הכרתי גבר ראוי ומספיק בשבילי ובשביל להיכנס לחיי.
אני לא מסכנה, כי אכשהו אלה שאוחזים בזוגיות ומנסים לייעץ לי מבטם אומר הכל, כאילו כמעט מרחמים עלי, גם נשלפים משפטים כמו – "מה את מבינה, את כבר חסרת ניסיון", כן כן הבנתם/ן נכון, כל הרזומה העשיר שלי של 15 שנות מונוגמיות נזרקו להן לפח, כאילו ה – 6 שנים רווקות מייצגות אותי בלבד.
אני לא נעלבת כי זה מצחיק, דווקא אלה שמבקרים ומוחקים את כל הניסיון המרשים שלי וחוכמת החיים שלי הם אלה שנמצאים בדיוק במקום ממנו אני הכי חוששת.
הם אלה שחיים בדיוק את החיים שאיני רוצה וחרדה,
הם אלה שנמצאים בזוגיות שרחוקה מלהקרא זוגיות מאושרת, הם אלה שרוב הזמן מנסים, מתפללים ומייחלים למצוא את הלבד שלהם, בן או בת הזוג רק מפריעים להם ועוגמת הנפש בה הם שרויים מזכירים לי בדיוק מדוע אני החלטתי ללכת למדרגות הרבנות ומדוע לעולם לא אתפשר במי שאחליט להכניס לחיי.
קשה לאנשים להבין שלא זוגיות מגדירה אותי, קשה להם לתפוס שאני יכולה להיות מלאה, מאושרת ועוד ללא זוגיות, קשה להם לראות תמונה שאני קמה בבוקר מוקדם עם ציוץ הציפורים, מכינה לי את המקינטה שלי, יושבת בשקט ומלאה באהבה והתרגשות מעצמי ומהיקום.
זה מה זה פשוט – אני 6 שנים בהכרות מטורפת עם עצמי, מסע פנימי וחיצוני, התערטלות מוחלטת עם עצמי ועם העולם, אגב גם מיניות משובחת יש לי עם עצמי, גיליתי דברים שיש מצב שעם פרטנר לעולם לא הייתי מגלה, עובדה שלא גיליתי למרות ריבוי הפרטנרים שהייתי.
אני אישה שכל כך מלאה בעצמה, שהלבד שלי הוא החבר, המאהב, הידיד הכי טוב שלי, הכי מהנה, הכי ממלא ומרגש שאותו גבר המיועד למסע זוגי עמי צריך כל כך להתעלות על זה וואלה… עד כה לא התעלו על זה, כל אחד שפגשתי בשלב מסויים רק השתוקקתי להיות לבד, לחזור למציאות שלי, לעולם המקסים שלי שבניתי לעצמי שכל כך ממלא ומרגש אותי, טרם פגשתי את האחד שהצליח לחדור פנימה, לרגש, לאתגר ולהיות איתי בהרמוניה ושלווה.
שלא תטעו ברור לי שהוא קיים, אני לא מחפשת אותו, אבל יודעת שהוא שם ויודעת שדרכינו יצטלבו וישתלבו יחדיו.
אז לכל אלה שמרחמים, שמתייחסים או חושבים כאילו יש בי משהו פגום כי אני 6 שנים פלוס ללא זוגיות, נשמות…
תודה אבל לא תודה, האישה שהפכתי להיות ומי שאני היום, ששרדה והתמודדה לבד אף אחד לא ייקח ממני, את העובדה שעמדתי על הרגליים גם בימים הכי אפלים, מאתגרים ואפורים ועמדתי יש לומר בגבורה עם ליפסטיק אדום ומלא גלם, חיוכים והומור – אף אחד לא יקח ממני.
שולחת חיבוק ענק לכל אלה ולייקום הזה שדואג לי, מחזק ועוטף אותי ואומרת תודה על הכל.
אני לא רווקה מסכנה.