השבוע מצאתי את עצמי מתקשרת לההוא.. ההוא שלקח לי זמן רב לשכוח, ההוא שליבי דאב וכאב בגללו, אז איך?
שמתי לב שיש לי דפוס שחוזר על עצמו, כאשר איני בטוב ודברים אינם מתקדמים כרצוני אני יוצרת קשר עם "ההוא".
רק שהפעם קיבלתי מנת שיעור טובה לפנים, ההוא נמצא כעת בזוגיות מונוגמית (כן, זו שטען שלא יודע האם מסוגל) כבר מספר חודשים.
אז מה עשיתי? ברור ששאלתי את כל השאלות הנכונות והמתבקשות, אתה אוהב אותה? ביתך מכירה אותה? ועוד ועוד…
כאשר סיימתי את השיחה שאגב לא הסתיימה בזאת, כמובן שהיו לאחר מכן כמה הודעות ושיחות נוספות מצד שנינו.
אך לאחר השיחה נגזרו עלי יומיים של בכי תמרורים, מה שעבר לי בראש כל הזמן – למה היא ולא אני? בפרט כאשר הצהיר על אהבתו אלי.
לאחר יומיים של בכי ודמיון מפותח שרואה אותה ואותו בכל מיני סיטואציות, לאחר יומיים של בכי ועצב תהומי מתובל בתחושת קורבנות, לאחר טיפול בעשנים, שיחות עם חברות טובות זה היכה בי.
איני מסתפקת במועט, אני שואפת לכל חבילת הרגש, פלטינום פלוס פלוס משודרגת כאשר מדובר במערכת זוגיות אוהבת.
לא אפרט מה היה בשיחה אבל הבנתי ונזכרתי מדוע בחרתי ללכת, מדוע איני מסתפקת במועט או בכמעט ומה נפשי הכה רגישה ועדינה דורשת וזקוקה ומה שיש לו כעת זה בדיוק מה שהיה מסוגל להעניק לי, רק במילים יפות יותר
ואני איני שם, אני אישה רכה ורגישה הזקוקה למנת בטחון יום יומית ולא להשאר תלויה באוויר על מנת לשמר ריגושים מסוימים שאינם כבר מרגשים אותי.
אז מה למדתי? דפוסים, מתי אני "נופלת" לזה, שמתי לב ש"נופלת" כאשר מרגישה שאיני שבעת רצון מחיי, לא הלקתי את עצמי, להפך, חיבקתי והבנתי מה המקור, זה רק חידד לי מדוע בחרתי להמשיך הלאה ומה אני זקוקה וראויה ואם הייתי נשארת, זו הייתה פשרה עצומה והייתי נמצאת בקשר שאינו מתקרב לצרכים האמיתיים שלי וחשוב שלא אשכח זאת ועוד יותר חשוב שלא אתקע על אשמה והלקאה עצמית, פניי קדימה, הכל מדויק, הכל מתרחש עבורי ואזה מהמם זה שהיקום מוציא מחיי אנשים שאינם טובים עבורי. וחשוב שנזכור שהגעגוע שאנו חשות, זה לא קשור לאותו אדם, אלא לאיך שאנחנו הרגשנו ואיך אנחנו בעצמנו היינו, וכמה שאלה רגשות ותחושות שהיה לנו נעים בהם ואין בעצם קשר לאדם הזה שאנו מנסות לשחרר ולהוציא מחיינו, אנחנו אהבנו את עצמנו עמו ואיך שהרגשנו ואת הביחד ועוד ועוד, לזכור שאין קשר אליו בעצם.
