ריפוי אמיתי הוא לא שכחה. הוא גם לא "להיות בסדר".
ריפוי אמיתי קורה כשאני מפסיקה להיאחז בפצע, ומתחילה לחיות מתוך הלב גם אם הוא עדיין רגיש.
כי לב שנשבר הוא לב שלמד.
הוא זוכר, הוא חכם, אבל הוא לא סוגר את עצמו לעד.
הוא נרפא מתוך העומק, מתוך החמלה לעצמי, ומתוך האומץ לומר:
אני לא מוותרת על אהבה – אני בוחרת בה מחדש. אבל הפעם, אני לא בוחרת בה מהפחד להישאר לבד, אלא מתוך מלאות.
פתיחת הלב מחדש היא לא סכנה אלא הבעת אמון בחיים.
זוהי המתנה האמיתית שהפרידה מעניקה: להיות נאמנה לעצמי, ואז להזמין אהבה ממקום של עוצמה, לא של חוסר.