מה בעצם מגדיר את הדימוי העצמי שלנו? I מיכל אסתר צבי
מה בעצם מגדיר את הדימוי העצמי והביטחון שלנו? מתי מקור הדימוי והביטחון שלנו נחשב כשגוי? כמוטעה? למשל אישה קרייריסטית שכל ביטחונה וגאוותה נובעים מעצם העובדה שהיא מצליחה במקום עבודתה והיא מחזיקה משרה בכירה שווה , אם כן מה יקרה ברגע שהיא תפוטר, תעזוב- האם האדמה תישמט תחת רגליה? האם כל ביטחונה ותחושת הגאווה וההצלחה שהיא חשה בחייה ייעלמו קליל? האם היא הגיעה למצב כי התפקיד הוא שמגדיר אותה ?
מה בכלל נחשב לנו כהצלחה בחיים , האם זה המעמד המקצועי אליו אנו שואפים להגיע ומגיעים או שמה זה המשפחה וילדנו שגידלנו לתפארת ?
מה באמת עושה לנו תחושת גאווה ,ניצחון ,השלמה ,ביטחון?
מה היום יגרום לכם להרגיש כי הקרקע נשמטת כך שכל הדימוי שלנו כלפי עצמנו ייפול מטה.
האם שחקן שלא ישחק ייאלץ כל חייו להרגיש ויתור ,להרגיש תחושת החמצה כואבת ? גם אם ימצא עצמו מביא פרנסה ממקור אחר שאינו מסב לו סיפוק אושר ויצירה.
והפרנסה שאותה יביא תעניק לילדיו ולמשפחתו חיי בורגנות נעימים ללא תחושת חוסר והשלווה והביטחון בעקבות כך יתקיימו להן בדו קיום עם השקט הנפשי של משכורת קבועה כל ראשון לחודש בחשבון הבנק, לעומת חודשי המתנה מורטי עצבים בין אודישן לאודישן שכן קיבל לא קיבל וכן הלאה.
האם בכלל נועדנו לחיות עם סוג של תחושת החמצה כחלק מהקיום שלנו , ותחושה זו מהווה חלק בלתי נפרד כך שנמשיך להתפתח ללמוד ,להשתנות ,לשאוף?
האם ביטחון ודימוי עצמי פשוט אמורים להתקיים ולהיות מוזנים מהכנות שלנו כלפי עצמנו? מהקבלה שלנו את עצמנו כפי שאנחנו ללא תנאים? גם אם איננו מידה 36, גם אם איננו בעבודת חלומותינו? מדוע כל חיינו אנו נותנים לתכתיבים חברתיים, תרבותיים להחליט עבורנו מה נכון, מה מתאים מה כן ומה לא? מה נחשב יפה מה נחשב שונה? מי קבע שמידה 36 יפה יותר ממידה 42 או 44 ? מי קובע? מי מחליט? מי קובע מה זו הצלחה בכלל? ולמה אנו נותנים לסביבה להחליט עבורנו או מדוע אנו מתירים לעצמנו להיות מושפעים מכל אלה ואלו?! הלוא יהיה לכולם הרבה יותר פשוט לחיות בנאמנות עם האמת של עצמנו והקבלה את עצמנו ללא תכתיבים חברתיים ,תרבותיים או ביקורת מהסביבה. אני רוצה שילדותי יחיו בשלום ואהבה עצמית עם עצמן ללא תלות חיצונית – הצלחה לימודים ,עבודה וכו..- לא רוצה שירגישו גאות או שוות דווקא כאשר הן יביאו ציון טוב או כל דוגמא אחרת – אני רוצה שירגישו שוות וגאות בזכות מי שהן ומה שהן .
כך לגבי כולנו – אנו לא אמורים להרגיש שווים יותר או ראויים יותר כאשר קיבלנו קידום בעבודה ,או כאשר ירדנו במשקל – השאיפה היא לאהוב את עצמנו כאן ועכשיו ככה כפי שאנחנו עם הטוב ועם הפחות טוב ולפחות טוב שלנו לתת מקום כמו לאהוב – הביטנונת שנשארה קצת כי ילדנו את ילדנו המדהימים , הקמטים שהרווחנו ביושר עם חוכמה וניסיון שאין שני להם, סימני המתיחה שיזכירו לנו את שעוללנו לגופנו ואיזה כיף ששמנו זאת בצד ופינינו מקום להשלמה ולקבלה, החזה שלנו שעבר תלאות בעקבות הריונות לידות הנקות .
גם החיים מביאים אותנו למקומות לא צפויים –אני גם הייתי האישה הזו שעבודתה "מגדירה " אותה ונותנת לה בטחון אבל התעייפתי ,כמה אפשר מדי יום לשים תחפושת תחושת המיצוי גם הגיעה בסוף ופתאום הבנתי שאני עם חור גדול בפנים .
היום כדי להביא פרנסה גם אלך ואנקה בתים אם יהיה צורך אעבוד במספר עבודות – וזה החיים הביאו אותי .
היום אני גאה בכך שבנותיי יעדיפו להיות איתי בבית לרבוץ יחדיו ,לנהל איתי שיחות ארוכות ,יביעו סקרנות ודעה נחרצת , גאה בכך שיש להן לב ענק וחמלה ענקית , שיש להן את ההבנה- שגם אותה ילדה שהציקה להן בבית הספר היא לא "ילדה רעה" אלא פשוט ילדה מתוסכלת שלא טוב לה. גאה בכך שאני מסוגלת להשתטות ולגרום להן להחזיק את הבטן מרוב צחוק.
גאה בכך שאני מצליחה להראות להן מה זה טוב , שזה בסדר לחוש עצב , להראות להן כי אין הבדל בין נשים וגברים –בעצם- שהחוזק של הנשים הוא כמו קסם –הוא אין סופי ואישה היא עולם ומלואו ושצריך לפחות פעם ביום לשים מוזיקה להשתולל ולרקוד שצחוק הוא מתכון לחיים טובים וכן לצחוק הרבה ולהשתטות כי זה ממש לא מעניין אותנו מה אומרים או חושבים עלינו והכי חשוב לאהוב ולקבל את עצמנו עכשיו!