סליחה היא לא שכחה.
ולא ויתור על מה שעברתי.
סליחה היא ההסכמה להפסיק לשאת את הכאב שלי הלאה, יום אחרי יום.
היא אומרת:
אני בוחרת להפסיק לדמם במקום שממילא כבר לא פועם.
אני בוחרת בי ולא בכעס שמכלה אותי מבפנים.
מה בין כעס לשחרור?
כעס הוא שלב הכרחי. הוא אות. הוא אש שאומרת – כאן כאב לי. כאן עבר הגבול שלי.
אבל כשהכעס נשאר מעבר לזמן הריפוי הוא כבר לא שומר, אלא כולא.
הוא משאיר אותי קשורה למי שפגע בי, גם כשהוא כבר הלך.
שחרור לא מוחק את הפצע הוא רק מפסיק לתת לו להוביל את חיי.